פסק-דין בתיק ת"פ 15763-11-10

1.       הנאשם, תושב ירושלים יליד שנת 1981, הורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415+ 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי כתב האישום, בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך לא יאוחר מיום 16.11.09, ביקש הנאשם מנאשם אחר בתיק זה להתחזות בשמו, על מנת לקבל במרמה תוצאה חיובית במבחן התאוריה.

לאחר שאותו נאשם הסכים, הנאשם שלפנינו העביר לו את תעודת הזהות שלו וטופס נוסף של משרד הרישוי כדי שיעבור במקומו את מבחן התאוריה.

ביום 16.11.09 נכנס הנאשם האחר לבחינת התאוריה שנערכה במשרד הרישוי ביד חרוצים בירושלים. הוא זייף את חתימתו של הנאשם על הטופס של משרד הרישוי והציג תעודת זהות של הנאשם בכוונה להונות את הבוחנים, תוך שהוא מתחזה להיות הנאשם.

באותה עת, עובדת משרד הרישוי הבחינה כי האדם שהגיע לבצע את מבחן התאוריה (נאשם 2) אינו דומה לאדם בתמונה, שפרטיו רשומים בטופס הבקשה לקבל רשיון- הנאשם.

2.       לבקשת הצדדים ערך שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם.

על פי התסקיר, הנאשם בן 31 יליד הארץ, נשוי ואב לשלושה ילדים, עובד בבית ספר כמורה לחינוך מיוחד. על פי המלצת מנהל בית הספר בו הוא מלמד, הנאשם רואה בתפקידו שליחות ציבורית ועושה עבודתו נאמנה, במסירות וחריצות ראויים לציון.

לנאשם אין הרשעות קודמות.

ביחס לעבירה, התרשמה קצינת המבחן, כי הנאשם הפיק לקחים, גילה חרטה כנה והביע רצון להשתלב בתהליך טיפולי. לפיכך המליצה, כי הנאשם ישתתף בקבוצה טיפולית במסגרת שירות המבחן עבור אנשים נורמטיביים שביצעו עבירות ראשונות בתחום המרמה או הרכוש.

לפיכך, המליצה קצינת המבחן, לבטל הרשעתו ולהטיל על הנאשם עונש של שירות לתועלת הציבור והטלת צו מבחן למשך שנה, תוך שילובו בקבוצה הטיפולית האמורה.

3.       בטיעוני לעונש ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשם איננו בעל עבר פלילי וגם מאז ביצע את העבירה לא ביצע עבירה נוספת, הודה במיוחס לו וחסך מזמנו של בית המשפט. יחד עם זאת, טענה המאשימה, כי הנאשם ביצע עבירה חמורה המפרה את הסדר הציבורי, פוגעת בסדרי השלטון ויש בה אלמנט של סיכון חיי אדם. לפיכך טענה, כי יש לבכר את האינטרס הציבורי על פני הנסיבות האישיות של הנאשם ולהרשיע את הנאשם בגין העבירות המיוחסות לו ולגזור עליו של"צ בהיקף משמעותי, קנס ומאסר על תנאי.

4.       הסניגור טען בטיעוניו לעונש, כי הנאשם הודה בביצוע העבירה בפתח משפטו ועוד קודם לכן בחקירה, לקח אחריות ללא סייג על מעשיו. מבלי להקל בחומרת המעשה, טען הסניגור, כי מקרה זה עונה לקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב ו רומנוב המפורסמות ביחס לאי הרשעה. הנאשם הינו מורה חרוץ, מסור ורציני הרואה בתפקידו שליחות ציבורית רבת מעלה ומשך כל חייו הייתה התנהגותו ללא רבב. הנאשם הוא איש משפחה מסור ואב ל-3 ילדים אשר סיים לימודים אקדמאים, עובד למחייתו ומכלכל את משפחתו, והעבירה היתה מעידה מיותרת ומצערת.

הסניגור טען, כי אם יורשע הנאשם, יפוטר מעבודתו כמורה ויאבד את מקצועו ופרנסתו.

הסניגור הגיש פסיקה של בית המשפט המחוזי בירושלים, בה נמנע בית המשפט מלהרשיע אדם בעבירה דומה אף חמורה הרבה יותר לאור הנזק שעלול היה להיגרם לאותו נאשם. הסניגור הוסיף, כי הנאשם מבקש ליתן לו הזדמנות ראשונה ואחרונה, מתחייב לעמוד בצו הפיקוח שיוטל עליו במסגרת שירות המבחן, תוך השתלבות בטיפול מתאים.

הנאשם הביע חרטתו בפני בית המשפט, אמר כי הוא רואה בעבירה מעשה חמור ופסול, ביקש לתת לו הזדמנות והצהיר כי לא יאכזב את בית המשפט.

5.       כידוע, הכלל הוא, כי מי שביצע עבירה יורשע וישא בעונש ראוי עבורה ורק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין חומרת העבירה לנזק הצפוי מן ההרשעה, עשוי בית  המשפט לנקוט בחלופה של הטלת ענישה, ללא הרשעה.

          בית המשפט העליון בפסק הדין בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, קבע מהם הפרמטרים שיבחן בית המשפט בבואו לשקול האם יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם ולהעדיף את ההיבט השיקומי. בין היתר נקבע, כי יש לבחון האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יבצע עבירות נוספות, האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר במעידה חד פעמית, יחסו של הנאשם לעבירה, האם הוא נוטל אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה וכן השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.

6.       מן הכלל אל הפרט- עבור הנאשם זו הרשעה ראשונה ויחידה. הנאשם מקיים אורח חיים נורמטיבי, עובד כמורה ורואה בכך שליחות, כפי שמעיד עליו מר דוב רוזמן, מנהל בית הספר בו הוא מלמד (המכתב סומן נ/1). מהמכתב עולה, כי הנאשם הינו מורה מסור, אכפתי, מקצועי וקשוב לתלמידיו.

          עוד ציין מנהל בית המספר במכתבו, כי במידה ויורשע הנאשם יש חשש של ממש שעבודתו תופסק בשל הנחיות משרד החינוך, על פיהן איש חינוך לא יוכל להמשיך בתפקידו משהורשע בפלילים, וכך מלמד גם נסיון העבר.